כבר 70 שנה, שאני לראש ולא לזנב - מאת אירית אמבר
נשים ממושמעות לא עושות היסטוריה
איך זה קרה?
מגיל צעיר הבנתי שמרדנות זו הדרך להישגים ולעצמאות , בזכות אמא, שהיוותה את המודל וההשראה שלי.
היא נולדה לפני 109 שנים והתבלטה בנטיות הפמיניסטיות שלה.
דמיינו את הדמות שחיה בתקופה שוביניסטית.
אישה חזקה, אמיצה ודעתנית, שללא ידיעת הוריה התגייסה לארגון ההגנה - הארגון הצבאי הגדול של היישוב בתקופת המנדט הבריטי, החביאה נשק בבית ויצאה לפעילויות בלילות.
נישאה לאבא בגיל 28, רק לאחר שסיימה את הדוקטורט בכלכלה.
עם נישואיה לא ויתרה על שם נעוריה וצירפה אותו לשם המשפחה של אבא, ויצאה כנגד ההחלטה החד- צדדית שנשים אמורות לשנות את שם משפחתן לאחר שנישאו.
היא לא רצתה למחוק את חייה הקודמים וידעה שאם לא תצרף את שם משפחתו של אביה השם ייעלם, היות והייתה לה רק אחות אחת ,שנישאה וקיבלה על עצמה את שם משפחתו של בעלה.
קריאת התיגר שלה על החלוקה המגדרית המסורתית, שבה ציפו מנשים לשבת בבית, לבשל, לטפל בילדים, לא לרכוש השכלה ובוודאי שלא לעשות קריירה, התקבלה בהבנה אצל אבא, ששיתף פעולה.
אמא יצאה כל יום לעבודה ועשתה קריירה מרשימה.
אני, שינקתי מאימי את המודל הפמיניסטי ורציתי ליישם אותו, נתקלתי באופוזיציה מהבית.
אבא שלי, שהיה פתוח לכל רעיון חדשני של אמא, לא הסכים לעשות כך גם איתי.
התכונות היקיות השמרניות שלו באו לידי ביטוי במריבות יומיומיות, אבל אני לא ויתרתי.
הוא רצה שאלך אחרי העדר ואני לא הייתי שם.
הלכתי אחרי הערכים שגיבשתי לעצמי ויחד עם הערכים שקיבלתי מהבית יצרתי עולם משלי.
אמא תמכה ובדרכה המיוחדת עזרה.
וכך חייתי בין השמרנות שלו והפתיחות שלה.
מהשמרנות לא נותר דבר. ובלי הפתיחות והמרדנות, לא הייתי הופכת לאשת קריירה הישגית, ובמקביל אמא לארבעה ילדים נפלאים.
התובנות שלה מלוות אותי עד היום, הן האג'נדה, הן לא קלישאות יפות, הן דרך חיים:
1. אני מציפה כל נושא שכואב לי ולא משאירה קצוות פתוחים
2. אני פועלת על פי רצוני ולא כדי לרצות אנשים אחרים
3. אני מכבדת את בחירותיהם של הסובבים אותי
4. אני נותנת מתוך רצון ולא בשביל לקבל חזרה
5. משאירה את חותמי במעשים.
אימא הייתה בת 59, כשאבא נפטר, היא המשיכה לעבוד ולחיות על פי דרכה.
אבל שום דבר לא הכין אותי לרוצח השקט, שהרס את כל מה שנקרה בדרכו.
היא הייתה בת 71 כשקיבלה שבץ מוחי קשה.
הייתי עירומה מאשליות והבנתי שאני ניצבת בפני קרב חיי - הקרב על הכבוד של אמא.
דבר אחד ידעתי בוודאות - אהבה יומיומית עם טיפול מסור שלי בבית ולא במוסד,
יאפשרו לבן-זוגי ולי להילחם על חייה.
הבשורות הטובות היו שלאחר מספר חודשים היא עמדה על רגליה והלכה עם מקל.
ברם, הדיבור נפגע ללא תקנה.
סדר היום השתנה. המשכנו לעבוד, אבל ויתרנו על חופשות עם הילדים והבילויים הצטמצמו.
ההתגייסות וההקרבה של בן-זוגי וילדיי גרמו לנו להיות משפחה מאוחדת,
שיודעת לתפקד בכל מצב, משפחה שיודעת לתת ללא תנאי - לאחרים.
ואני החזרתי, ולו במעט, לאישה שהייתה ההשראה הכי גדולה בחיי!
בתקופה הזו חיים חדשים הביאו איתם שמחה לבית, עם לידתו של הילד השלישי שלנו.
אחרי חמש שנים של טיפול מסור בבית, אמא נפטרה.
שנתיים לאחר מותה נולדה לנו בת זקונים.
עברו מאז 33 שנים, אני כבר סבתא.
לפני כשמונה שנים, התפטרתי מתפקידי כסמנכ"ל ההפקות של שידורי "קשת",
והקמתי יחד עם בן-זוגי חברת הפקות לתוכניות טלוויזיה ותוכניות דיגיטליות.
לצד ההפקות אני מרצה בכל הארץ על 50 שנים של חיים בתוך מהפכה תקשורתית,
מימי הערוץ הראשון ועד עידן הערוצים המסחריים והמציאות הדיגיטלית.
כמו אמא גם אני פשיניסטה, שמדגמנת נוכחות נשית עם סטיילינג משלי.
בשנתיים האחרונות הפכתי לאושיית רשת עם אלפי עוקבים בארץ ובעולם.
וכיום אני נמצאת בתהליך הקמה של ערוץ תרבות- נוסטלגי לגיל השלישי.
שנה טובה מלאה במרדנות והשראה!
לעמוד האינסטגרם של אירית
לעמוד הפייסבוק של אירית
רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן
הערות