איפה החדשנות תפסה את האנושיות?

"אנחנו לא הופכים זקנים יותר מיום ליום, אלא הופכים חדשים יותר״ את המשפט הזה כתבה אמילי דיקסון, משוררת אמריקאית, שחייתה במאה ה-19. היא צדקה, אני הופכת כל יום חדשה יותר, יוצרת ובוראת עולמות אחרים - עולמות עם יכולות, שנדחקו במשך השנים וחיכו לתורן לפרוץ.

"קמת על רגל שמאל? מי עצבן אותך?" אז זה לא מישהו או מישהי זו הילדה הקטנה שבי, שמתקוממת זו שהיו לה מיליון רעיונות מצוינים אך סגרו לה את הדלת...

לא נוכל לחשוב על עתיד שבו נשים יצהירו על עצמן פמיניסטיות, אבל ישנאו ויתנכלו לבת הזוג של הגרוש שלהן, האישה שעוזרת לגדל את ילדיהן.

הטלפון הוא מסיח דעת רציני שעשוי לפגום בפרודוקטיביות שלנו. נמצא כי אנו נוגעות בטלפון שלנו בין 200-440 פעמים ביום. בכל פעם כזו ידרשו עד 16 דקות על מנת לחזור לריכוז הקודם.

משבר הקורונה יצר שינוי קיצוני בסביבה, שהכריח אותנו לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע למי אנחנו, מה אנחנו, האם צרכי הבסיס שלנו מסופקים, אם כן ואם לא, מה הלאה?!

הרומאים האמינו שלכל האנשים הייתה רוח מכוונת, שנולדה עם האדם ונקראה genius (מהפועל הלטיני gignere שפירושו 'ללדת או להביא' - שזה גם שורש המילה 'ליצור'). 'גאונות' האדם היא שהכתיבה את אישיותו והיא ייחודית לו.

באותו יום בשעת ערב מאוחרת בעודי מכבה לעצמי את המוח ומשוטטת להציץ בפיד שלי בפייסבוק עוד הרגל מגונה של עידן ההסטות. ומה אני רואה? פוסט של אותה אישה עם תמונה של משפחה שלמה מהאגדות, כולם מחייכים והמילים שלה מתארות אוטופיה שורטת ללא סדקים, ונדהמתי.

במשך שנותיי הראשונות כמורה, קלטתי שמה שאני באמת מלמד זה לא את מה שאני אומר לילדים. אלא הלמידה האמיתית היא איזה אדם אני התפתחתי ומתפתח להיות לידם. ועוד יותר מזה הבנתי שהלמידה האמיתית, עוברת לא במילים נשמעות, ולא דרך מעשים מודעים.

לאחרונה התאשפזתי 3 פעמים מאותה הסיבה. בפעמיים הראשונות כאשר ראיתי שלא מטפלים באמת בבעיה - קמתי והלכתי או במילים אחרות, ברחתי, התעלמתי, הדחקתי. רק בפעם השלישית הסכמתי לעבוד ביחד עם הפחדים, החלקים והגוף שלי

נשים ממושמעות לא עושות היסטוריה

עבור אבא שלי, היום האחרון של חייו היה היום הטוב ביותר בחייו. ומאז אני שואף להפוך כל יום לכזה, כי לעולם לא נדע איזה יום הוא היום האחרון שלנו – לחיות באותנטיות – להיות אני

בפעם הראשונה ששמעתי את המשפט הזה, הרגשתי כמו מפץ גדול שהתחיל את בריאת העולם. עד אז חייתי בתחושה שהחיים יוצרים אותי. מאז התחלתי להפנים שאני יוצר את החיים. החלטתי שאני בוחר להוציא את עצמי מביצת הבעסה לתוכה התעוררתי. זה לא היה לי טבעי. בחירה שמנוגדת לאוטומט, היא כמו ההילוך הראשון בהנעה של משאית ענקית. זה קשההההה.