מה התירוץ שלך להישאר אומללה? - מיכל איסט-אלון

הגרושה ובת הזוג החדשה

לפני שבוע הוזמנתי לשוחח על משפחות פרק ב' במפגש של נשים גרושות. הסבירו לי בטלפון שאני מוזמנת לדבר על "מעבר לבית משותף בפרק ב", אבל כמו תמיד בסיטואציות שבהן יש הרבה אימהות גרושות, גם אם בזוגיות שניה, והן מגלות שאני "הרווקה" שהתחתנה עם גרוש, הן ממהרות לקחת את הצד של "האקסית הזועמת" ולהפוך אותי למייצגת הנשים השניות, הטרחניות ממאמץ על הילדים. תמיד עולים כעסים בשיחות האלו. זה מתחיל ב"חוצפה שיש לנו, בנות הזוג, לכנות את עצמנו הורה של הילד שלהן". אני עונה בזהירות "אבל אנחנו גם מתקשות במקום שלנו ולא פעם מחפשות הגדרה בשביל להצליח להיות הכי טובות לילדים לאורך זמן" והן תוקפות: "אף אחד לא ביקש מכן" ואני עונה: "בני הזוג שלנו מבקשים, לפעמים הילדים שלכן מבקשים, לפעמים זו ציפייה חברתית שאנחנו בכלל לא מבינות שאנחנו מנסות לספק". וכך אנחנו ממשיכות וצוללות לתוך שיחות מאירות עיניים וממיסות קרח. והאמת היא שאני אוהבת את השיחות האלו, אני אוהבת לפרק את הקשיים. בשלב כלשהו, תמיד מגיעה שאלת השאלות: "אבל זה הרי טבעי שהיא תשנא אותה. את יכולה להבין כמה כואב שמישהי אחרת ישנה עם ילדייך במיטה?" ולשאלה הזו אני אוהבת לענות: "ברור שאני מבינה. כאמא, אני רועדת מכאב של רגע כזה. אבל על מי האחריות לשנות את נק׳ המבט על המציאות הזו- האם לא שלנו? הרי הקושי, הוא של שני הצדדים והוא מוביל לסבל בלתי נסבל של הילדים!" 

עד מתי שנאת האישה החדשה?

תילי תילים של סיפורים, סרטים וטלנובלות נכתבו על הכאב של האם הגרושה, שילדיה עוברים לבית של האב, שם הם מוצאים נחמה, אצל בת הזוג החדשה, שבעיקר רוצה להכאיב לאם. אתם מכירות את הסיפורים האלו, לא? אולי את הצד השני שלהם? החורגת המפלצת שמתעלמת ופוגעת בילדים. על אלו בטוח שמעתן/ קראתן/ צפיתן. עם יד על הלב, כמה באמת שמעתן על החוויה הכואבת והמורכבת של בת הזוג החדשה? מה אנחנו יודעות על נשים שנישאו לאבות, התחילו עם הרבה כוונות טובות וסיימו עם מפחי נפש גדולים. החוקרת הפמיניסטית דר' וונסדיי מרטין, שכתבה את הספר המפורסם Stepmonster; A New Look at Why Real Stepmothers Think, Feel, and Act the way they do , טוענת שאמהות חורגות, הן אוכלוסיה שברירית בעלת סיכויים גבוהים לפתח חרדות ודיכאון. היא מתארת את החוויה הקשה שלהן, הביקורת הארסית שמוטחת לעברן ואת ההדרדרות הנפשית שלהן כאשר הן מנסות לעמוד בסטנדרטים של חברה מערבית שפוגעת באימהות בכלל ובאימהות חורגות בפרט. אף אחד לא ידאג לך, טוענת מרטין, ולכן כדאי שאת תדאגי לעצמך.   

על קידמה, אנושיות והאחריות שלנו למצבנו

 בעיני, לא ניתן לדבר היום על זוגיות פרק ב' מבלי להבין מה המשמעות של אמהות שלובה בתוך הקונטקסט הרחב יותר של משפחה חדשה. לא נוכל לחשוב על עתיד שבו נשים יצהירו על עצמן פמיניסטיות, אבל ישנאו ויתנכלו לבת הזוג של הגרוש שלהן, האישה שעוזרת לגדל את ילדיהן. כשאני חושבת על עתיד המשפחות בישראל, על המעבר למונוגמיה סדרתית והעובדה, שרובנו נחווה לפחות שתי מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות בחיינו, שסביר שעם אחת מהן לפחות יהיו לנו ילדים, אני מבינה שלא יהיה מנוס להפסיק לחשוב במושגים של משפחתיות מסורתית. אבל לא כמו שרובנו מעדיפים לחשוב- ויתור על טקס נישואים, החלפת טבעות ונדרים ומעבר לבית משותף- אלא בהבנה העמוקה של מערכות היחסים שאנחנו נפתח עם מגוון של אנשים שחייהם יקשרו בחיינו. עלינו להבין איך אנחנו משכללים את היכולות שלנו לאהוב, לדאוג לאחרים ולמזער קנאה בקשרים, שהם לא קשרי דם. כשאת שונאת את בת הזוג החדשה, מפחדת שהיא לוקחת לך את הילדים ומתנכלת לה, את תמיד תישארי האני הפחות מפותח של עצמך. ומהצד השני, כשאת נישאת לאב גרוש, ואת מתאמצת כל כך עד כדי שאת מייצרת קרע עם האקסית שלו או לחילופין מתעלמת מילדיו, גם את תישארי האני הפחות מפותח של עצמך. ובעולם של קדמה, שבו אפשר בגיגול אחד פשוט להבין מה את עוברת, לקרוא כתבות, מחקרים וסיפורים על נשים אחרות במצבך, להצטרף לקבוצות פייסבוק לתמיכה ולקבל ייעוץ והדרכה אונליין- היקום עצמו, מנגיש לנו הרבה מהעזרה שאנחנו מבקשות. ולכן, להישאר אומללה חסרת מודעות, זו בחירה. לצאת ממודעות קורבן ולשנות את מציאות חייך: 

• הבחירה בזוגיות פרק ב׳, ממש כמו הבחירה להתגרש, מחייבת אותנו ללמוד עליה. הדרכה/ קריאה/ לימוד/ קבלת עזרה מקצועית- הכל זמין לנו היום, אפילו בטלפון.

• את מפחדת מבת הזוג החדשה של הגרוש?  זה הרגע ללמוד על ״קונפליקט נאמנויות״ של הילד בשני הבתים. את מרגישה שאת בעומס לא נסבל ואת קורסת ורק רוצה לברוח מהזוגיות החדשה שנכנסת אליה? בדקי האם לא הפכת להיות האם השלובה שמתאמצת מידי, כי זה מה שאת חושבת שמצפים ממך.

• תפסיקי לנסות לשלוט בדברים שלא בשליטתך ובמקום זאת תתמקדי בבניה והגדרה של הגבולות שלך. גבול הוא מה שאת מסכימה ומה שאת לא מסכימה שאנשים ( וילדים!) יעשו/ יגידו לך.

• דאגי להיות בסביבת אנשים שתומכים בך. אנשים שלא שופטים אותך לא מבקרים אותך ולא מתנשאים עלייך. וגם כאלו שלא מלבים בך רגשות שליליים שנוח לך לברוח אליהם.

• בן זוג תומך, שמתאמץ להבין עם מה את מתמודדת, זו לא זכות- זו חובה, החובה שלו. אם קשה לו, את יכולה לעזור לו להבין שעליו ללמוד/ להבין/ ללמוד מהי משפחה משולבת, מהם הדברים שאיתם אתם מתמודדים כזוג וכהורים. תמיכת בן הזוג עושה את כל ההבדל בין זוגיות פרק ב' שמצליחה לבין כזו שמצטרפת לסטטיסטיקה השלילית ומתפרקת.

לאתר של מיכל

רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן