מי גאונה של אמא*?! - מאת אסף ארבל

כשאני נפגש עם א.נשים ואנחנו מדברים על חדשנות, ויצירתיות, אני לרוב שומע שיצירתיות וחדשנות הן נחלתן של יחידות סגולה, של גְּאוֹנוֹת, של נשים "שיש להן את זה".
ברשומה להלן אני מבקש להציג בפניכן תפישה שונה, רעיון אחר על יצירתיות וחדשנות.
ובכלל מי היא גאונה.
מכירות את הביטוי "מי גאונה של אמא?"
הייתכן שהאם רואה בבתה משהו, שהבת עצמה אפילו לא יודעת.
אז בואו שניה, נדבר על המלה הזו, גאונה. נעשה סקירה היסטורית קצרצרה, כדי שנבין איך התגלגלה המילה למשמעות המוכרת כיום.
מהאקדמיה אנו למדים שהשורש של גאון הוא ג.א.י, ומהתנ"ך אנו למדים שגאון נקשר למילים גאווה וגאות, ששניהן קשורות לעליה או להתרוממות אם של מים ואם של תחושה.
מתקופת בבל ירשנו את התפקיד גאון, במשמעות של ראשי ישיבות והסמכות ההלכתית העליונה.
אפילו התקופה מהמאה השביעית עד העשירית נקראה תקופת הגאונים.
מפה הדרך הייתה קצרה לקרוא למי שחריף וגדול בתורה - גאון. כמו הגאון מווילנה.

טוב נו, אז איך הגענו מהגאון התנ"כי לגאון בני ימינו?
הכל תודות לשפה הרומאית, שהשפיעה על השפות האירופאיות, ובכלל זה גם על העברית בשל הדמיון הצלילי. הדמיון בין genius ובין גאון.
כבר הבנו בעבר, שאם הושפענו משפות זרות אז עלינו לחפש במקור.
הרומאים האמינו שלכל האנשים הייתה רוח מכוונת, שנולדה עם האדם ונקראה genius (מהפועל הלטיני gignere שפירושו 'ללדת או להביא' - שזה גם שורש המילה 'ליצור').
'גאונות' האדם היא שהכתיבה את אישיותו והיא ייחודית לו. כך שאם לאדם היה כישרון או יכולת יוצאת מן הכלל, האמינו שזה נובע מה'גאונות' שלו.
מכאן, בצעד קל, קשרו את המילה 'גאונות' לא רק ברוח שהיוותה השראה לכישרון אלא גם בכישרון עצמו.

אם נשארתם איתי עד כאן, אז בואו נדבר על החלק החשוב באמת ברשומה הזו.
בכל אחת ואחד מאיתנו יש מטען ייחודי איתו אנחנו נולדים, המטען הזה נתון בידינו ובאחריותנו לממש אותו.
איך?
ביצירה.
לא צריך להיות עם IQ של 140 כדי ליצור. כל אחד מאתנו, הוא גאון בפוטנציה.
לכל אחת מאיתנו יש 'גאונות' הייחודית רק לה.
ואולי זה מה שאֵם, בעיני הרנטגן שלה, רואה.
היא רואה את ה'גאונות' ממנה יכולה ילדתה לשנות, לרקוד, לצייר, לפסל, להמציא ובעיקר ליצור לאורך מסע חייה.

אז פעם הבאה שאתם שומעים "מי גאונה של אמא?"
תסתכלו היטב אולי תראו מה שאמא גֵּאָה רואה בילדתה.
מוזמנים להיות גאונות וליצור, לתת ולקבל, לאהוב ולפרגן, להאיר ולהעיר, ואפשר לשתף את התובנות שלכן.

*את הרשומה כתבתי בהקשר של אם וביתה, אך כמובן שהדברים יפים גם לכל קומבינציה הורית-ילדית אחרת.


שלכן
אסף ארבל


לעמוד הפייסבוק של אסף לחצו כאן