תאוריית הבוס - מאת ניל"י גולדפיין

שבט דב המערות 

לפני שלוש שנים הלך לעולמו פרופסור אריאל דרבסי- גנטיקאי, מרצה, מדען וסופר בעל שם עולמי. עבודתו המדעית עסקה בפערים בין ה"מודע" ל"לא מודע" של המין האנושי.
כמי שעיקר עיסוקו האקדמי היה גנטיקה, מחקריו נשענו על תהליכים אבולוציוניים אשר עבר ההומו ספיאנס במשך מיליוני שנים, תהליכים אשר לתפישתו התקיימו אך ורק על מנת לפתח התנהגויות מועילות להישרדות ורביה ולא לשאיפה לאושר, או להגשמה עצמית.
לתפישתו החלקים המודעים במחשבות או בהתנהגויות שלנו הינם מזעריים בהשוואתם לחלקים הפרימיטיביים ועל כן כל התנהגות אנושית מוסברת דרכם.
כך התפתחה "תיאוריית הבוס".
"הבוס" - הוא הלא מודע של כולנו, שהוא מכוון, שולט ומשפיע עלינו הרבה יותר מאשר ההיגיון. האבות והאימהות הקדמונים שלנו חיו במשך מיליוני שנים בשבטי ציד ולקט.
ההשתייכות לשבט הייתה אז ההבדל בין חיים למוות, מכיוון שבעולם המסוכן של פעם התקיימה בין חברי השבט תלות הדדית מוחלטת לצרכי הישרדות ורביה.
בתיאוריה הפסיכולוגית המפורסמת של א. מאסלו, פירמידת הצרכים (*), מוצג הסבר למוטיבציות של בני אדם. מאסלו טען כי לא ניתן לשאוף להתפתחות רגשית ורוחנית לפני שמסופק החומר. בתחתית הפירמידה נמצאת ההישרדות פיזית, אחריה ביטחון ושייכות ורק כשצרכים אילו מקבלים מענה ניתן לשאוף למערכות יחסים, מוניטין ולהגשמה עצמית. בתיאוריית הבוס ההתנהגות שלנו מונעת, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו, מצורך לשרוד ולהתרבות ולא מצורך לחוש אהבה, סיפוק או אושר. 

הקורונה....הקורונה.... מקץ כמעט שנתיים של פחד, כאוס, אי ודאות, הפתעות לא נעימות חדשות לבקרים ואתגרים של קריירה ובית, מצאו רבים וטובים הזדמנויות לחישוב מסלול מחדש. חלק התפטרו, חלק שינו מקצוע, או עיסוק, ולא מעט מאיתנו החליטו ללמוד מיומנות חדשה, או תחום תוכן שכבר מזמן רצינו ללמוד וחלקינו הפכנו ליותר מעורבים בסוגים שונים של קהילות. ניתן לסכם את ההתמודדויות שכולנו חווינו- ועדיין  חווים, הן בחיים האישיים והן בחיי העבודה שלנו, דרך "המשקפת" של תיאוריית הבוס:
משבר הקורונה יצר שינוי קיצוני בסביבה, שהכריח אותנו לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע למי אנחנו, מה אנחנו, האם צרכי הבסיס שלנו מסופקים, אם כן ואם לא, מה הלאה?!
חלקינו ברמת ההישרדות וחלקינו ברמה הבאה.
במקביל לריחוק החברתי, הסגרים, המעבר לעולם עבודה היברידי ושימוש מואץ בטכנולוגיות עלה בחיים של כולנו הצורך בחמלה, אמפתיה, מחוברות, תרבות, קהילה וטיפול עדין וקשוב בעצמנו.
אנחנו נעים במקביל בין עליה בפרמטרים של מתח, דאגה ולחץ לבין הצורך השבטי, הקהילתי, לקבל ולתת תחושה של שייכות, מחוברות חמלה והכלה.
הקולות בראש קולות המודע והלא מודע בראש שלנו מתעצמים כאשר אנו נתקלים במציאות מורכבת ומומלץ לתת לכל הקולות את הכבוד המגיע להם. הפחד בעצם בעדינו. הוא יושב על מנגנונים עתיקי יומין של הישרדות ונועד להגן עלינו מסכנות האורבות לנו בסאוונה של אפריקה, או בתל אביב.
אם לא ניתן לו מקום וננהל אתו שיח הוא עלול להתעצם וכשהוא צועק הוא חזק פי כמה מקולו המודרני של ההיגיון. המודע שלנו, זה ההגיוני והשקול יודע שצריך להשתנות, כי רק אילו שיודעים לצאת מאזור הנוחות, להתמודד עם שינויים ולאמץ הרגלים חדשים, מצליחים. 
עלינו ללמוד להקשיב לחלקים השונים שבנו: לפחד ולהיגיון, לכעס, לחוסר האונים, או לתחושת המסוגלות. כולם שלנו ולכולם תפקיד חשוב.
הקשבה מלאת אמפטיה לקולות הסותרים, אומץ להשתנות מול מציאות מורכבת וחמלה כלפי אותם חלקים, בנו, ובאחרים, שחוששים ונרתעים משינוי, זהו הצעד הראשון והחיוני לתיפקוד מיטבי, שגשוג וצמיחה בעולם שלנו כיום, עולם בהפרעה.

 להרחבה: 

לפירמידת הצרכים של אברהם מאסלו

למשנתו של פרופסור אריאל דרבסי ז"ל

לסטנד אפ תיאוריית הבוס מוזמנים לצפות בסרט התיעודי על חייו , בבימויו של ניר דרבסי, שעלה לפני כחודש ביס דוקו.

שלכן
ניל"י גולדפיין, משנה מנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG , מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה