תעשו לעצמכן שנה טובה - מאת שרון כהן

היום בבוקר קמתי עם אנרגיה נמוכה.
אחת לכמה זמן יש לי בוקר כזה.
לעתים אני יודע למה, לרוב אין לי מושג.
אולי זה קשור לתנועת ההורמונים בגוף שלי, אולי לתנועת הכוכבים בחלל.
אני שומע את הילדים מתעוררים עם אמא, ואני יודע שכשאני עם אנרגיה כזו, זה כמו וירוס, אני מדביק אחרים.
פתאום נזכרתי במשפט ששמעתי לפני עשרים שנה
"איזה אדם אתה בוחר להיות?".  

בפעם הראשונה ששמעתי את המשפט הזה, הרגשתי כמו מפץ גדול שהתחיל את בריאת העולם.
עד אז חייתי בתחושה שהחיים יוצרים אותי.
מאז התחלתי להפנים שאני יוצר את החיים, החלטתי שאני בוחר להוציא את עצמי מביצת הבעסה לתוכה התעוררתי. זה לא היה לי טבעי.
בחירה שמנוגדת לאוטומט, היא כמו ההילוך הראשון בהנעה של משאית ענקית.
זה קשההההה.

הילדים בדיוק צחצחו שיניים. קמתי אליהם, קלטתי שאני על מוד של "יאללה, צחצחו שיניים, רחצו פנים, תתלבשו, שימו נעליים..." מוד רס"רי כזה.
ושוב, עצרתי.
איזה אבא אני בוחר להיות על הבוקר? 
יאללה מקלילים.
שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד, באופן מטופש, מרגיש שזה לא טבעי, מניע את עצמי בכוח.
האנרגיה שלי מתחילה להדביק את הילדים בשמחה פשוטה, והשמחה שלהם חזרה אליי, והגבירה את שלי.
"ליבי תראי. יש לי בראש כפתורים. קמתי עם כפתור הכעס. ובחרתי ללחוץ על כפתור השמחה".
הם התארגנו. אנחנו עוד שנייה בדלת. קרן שולחת הודעה: "שכחתי להכין לליבי סנדוויץ', תכין לה משהו מהיר"
יואווו, מה עכשיו סנדוויץ'?! במצבים כאלה אני עוצר במכולת בדרך לבית הספר, קונה לה את הסנדוויצ'ים הארוכים האלה עם טונה. פתרון מהיר ולא עצבני.
מגיעים למכולת. אין סנדוויץ' טונה, יש רק חביתה.
"לא רוצה חביתה. רק טונה"
"ליבי, נו, אולי אני אקנה לך פיתה ואשים בפנים משהו".
"לא! רק סנדוויץ' טונה!"
עוד פעם הבעסה, הפעם מהולה במיץ עכור של איחור.
"נו, טונה זה במכולת הרחוקה...אנחנו נאחר..."
יצא ממני שוב הטון הזה של הקורבן שמתחפש לנחוש.
"אבל אני רוצה טונה". הטון שלה היה עדין כאילו מתחנן, אבל מתחתיו שמעתי את החרב השלופה של הבכי, למקרה שלא יתמלא מבוקשה.
שוב הזכרתי לעצמי. אם כבר אני נוסע למכולת הרחוקה, אז לא כמו קורבן, מקסימום נאחר.
"ליבי, אני שוב מחפש את הכפתור של השמחה, כפתור הכעס השתלט עליי שוב".
זה משעשע אותה. השעשוע שלה חוזר אליי, ומוהל את תרכיז המרמור שבי, בנוזל של צחקוק מוגז.
מגיעים למכולת הרחוקה. מוצאים סנדוויץ' טונה.
יאללה לבית הספר. מגיעים לחנייה.
"אבא, שכחתי גומיה לשיער".
לאאאאאא! שוב הבעסה. ושוב הפרצוף עם הטון המאוכזב.
בדיוק אתמול המורה שלחה הודעה לא לשכוח לשלוח עם שיער אסוף.
מתקפת כינים בכיתה.
"ליבי נווווווו", נפלט לי כדור כעס, עם רסיסי אשמה, שישב בקנה של האוטומט שלי.
ושוב עצרתי, והזכרתי לעצמי את המשפט -
איזה אדם אני בוחר להיות?
אבא שמלמד את הבת שלו על ידי צביטות האשמה?
שנאתי שאמא שלי עשתה לי את זה כילד, ועד היום שונא כשאשתי עושה לי את זה.
מה ששנוא עליך אל תעשה לילדך. 
"ליבי, הכל בסדר. מקסימום המורה תתבעס. תזכרי, שיש לך כפתורים בראש. היא יכולה לבחור ללחוץ על כפתור הכעס אצלה. את תבחרי ללחוץ על כפתור ה-לומדים מטעויות".
תוך כדי שאני מדבר אליה, היא מצאה גומייה על ריצפת האוטו.
יש!

אחרי ששניהם יצאו מהאוטו. נשארתי עומד בחנייה, ומשחזר איך במשך כחצי שעה היו לי ארבע או חמש הזדמנויות לבחור איזה אדם אני רוצה להיות.
לבחור איזה אבא אני רוצה להיות.
זה לא תמיד מצליח לי, אבל ככל שאני מתרגל את זה יותר, מציאת הכפתור, והלחיצה עליו, נעשות יותר ויותר מהירות.

ואיך זה קשור לראש השנה?
כמו שיש "יום האישה" או "יום המשפחה", או "יום המודעות לסרטן" וכולי.. רק פעם אחת בשנה, אבל התפקיד של הימים האלה, הוא להזכיר לנו להיות מודעים, בכל יום, בכל רגע, כל השנה.
ככה גם חג ראש השנה. הברכה שנה טובה, באה לרמוז לנו – שנֶה (לְ)טובה. שני לטובה.
בכל רגע אנחנו יכולים לבחור לשנות, את מצב הרוח, המחשבות, הרגשות, הדיבור והמעשים שלנו.
לאיזה כיוון?
לכיוון האדם שאנחנו רוצים להיות.
זה בכלל לא קל לבחור בכל רגע.
זה אפילו קרוב לבלתי אפשרי.
אז מה כן אפשרי?
אפשרי לבחור לרצות את זה, הרצון הוא המגנט שאליו נמשכת התנועה הפנימית שלנו, אחרי שרוצים את זה, מתחילים לתרגל את זה.
בצעדים קטנטנים.
מחשבה אחת מתוך אלף הצלחתי לבחור? מעולה!
מילה אחת מתוך מאה הצלחתי לבחור? מעולה!
מעשה אחד מתוך עשר הצלחתי לבחור? מעולה!
כל פעם שאני מצליח לבחור, התת מודע שלי מזהה שזה אפשרי לי, ומתחיל לאט לאט לשתף פעולה.
אחרי כמה זמן של ניסיונות מוצלחים לבחור בחירות קטנטנות, זה נהיה יותר קל. יותר שכיח.
הטוב מורכב ממיליוני רגעים קטנטנים, בכל פעם שאנחנו בוחרים במשהו קטן, אנחנו משפיעים על הטוב הגדול.

רגעים קטנטנים של בחירות לטובה, הופכים אט אט לשנה טובה. שתהיה לכולנו - שנה טווה חוטי בחירות, לאריגי חיים. 

לפייסבוק של שרון כהן
לאתר של שרון כהן

רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן