אחת התכונות החשובות ביותר, לאמא ששותפה בגידול ילדי בן זוגה, היא היכולת לשלב בצורה טובה, בין זהותה כאמא ביולוגית לילדיה שלה, לבין זהותה כאמא שלובה. למעשה, היא תלמד מהר מאוד, עם כניסתה לתפקיד המורכב, שיהיה עליה לשכלל את היכולת הזו לדרגת אומנות, בכדי להצליח לשמור גם על הזוגיות שלה וגם על המשפחה שלה. ומכיוון שזהו אחד הדברים הקשים ביותר לעשות, היא תצטרך להשקיע בכך לא מעט לימוד ומאמצים, אבל אם תצליח, היא תגלה את המשמעות העמוקה של אושר וסיפוק. 

זהויות שונות שצריך ללמוד לשלב

אימהות ביולוגית ואימהות חורגת אינן מעוררות את אותם הפחדים הפנימיים אצל אישה. אימהות ביולוגית מחדדת פחדים הקשורים לגנטיקה, להמשכיות של האישה ולקשר הביולוגי של הילד עם אביו, בעוד שבאימהות שלובה הפחדים קשורים, בעיקר, לתחושת אי השייכות שלה. על מנת להצליח לשלב בין הזהויות שלה, על האישה להתמודד עם אתגרים רבים שיבחנו את מידת הביטחון העצמי שלה. אולם בעוד שעם ילדיה שלה, יש לאישה ביטחון לייצר התמודדות ישירה, עם ילדי האב היא תיאלץ להתמודד דרך בן הזוג. וזה קשה ביותר. על כן, ההצלחה בשילוב בין הזהויות הללו, תלויה הרבה מאוד ביכולת של האישה להיות בקבלה עצמית, לא לפחד מהתמודדות רגשית ועמוקה, לנוע קדימה ולייצר שינויים. במילים אחרות; הצלחתה תלויה, במידת האנרגיה הנשית שלה. 

בעידן נשים, היקום לטובתך

רבות מאיתנו כבר שמו לב לעובדה שנכנסנו לעידן שלם של אנרגיה נשית. המשמעות היא שאנחנו כבר לא צריכות להתאמץ להוכיח שריבוי ושילוב זהויות, ריבוי קריירות, חשיבה מעגלית ואפילו חשיבה שיכולה להתפרש כבעלת סתירות פנימיות- הם כולם, חיוביים להתפתחות שלנו . בעוד שבעידן הגברי הקודם, נתקלנו בהרמת גבה לנוכח סגנון התפתחות שכזה, היום יש יותר הבנה, שזוהי דרך נכונה יותר לחיות את החיים. האנרגיה ביקום המאפשרת את הפתח הזה, היא אותה אנרגיה נשית של קבלה והכלה, התמודדות עם רגשות, תנועה ושינויים. כן, זהו בהחלט עידן הגם וגם. אותו גם וגם שהחל כצורך קיומי; הצורך של נשים, גם להתפרנס וגם לגדל ילדים. 

צורך שהפך לדרך חיים

 עם השנים וככל שנשים מצאו את הכוחות והעוצמות לשנות את סביבתן כך שתתאים לצרכים שלהן, הצורך שהיה בעבר קיומי בסיסי, הפך להיות צורת חיים נכונה יותר, לא רק לנשים אלא גם לגברים. ככל שהשכלנו ולמדנו לשכלל את המעברים בין זירת הבית והחוץ ולהצליח להיות שלמות בכל אחת מהן, יש לנו אושר וסיפוק הרבה מעבר למילוי הצורך הקיומי. כך למשל למדנו, שכדי להיות מאושרת באמת בגם וגם, עלינו להיות שלמות בעשיה שלנו ולוודא שאנחנו לא משלמות מחיר רגשי כבד. וכאשר המחיר כבד מידי, למדנו לשחרר חלק מהעומס, להיפתח, לקבל עזרה, לבקש מהסביבה להתאים עצמה אלינו, להיות בתנועה ובקרה תמידית. כך הפכנו את סביבות הפנים והחוץ לסביבות תומכות אנרגיה נשית והביטחון שלנו עלה.     

אימהות שלובות נתקעות מאחור

אולם בעוד שנשים רבות מצאו את הדרכים לנצל אנרגיה נשית לטובתן ולשנות את הסביבה שלהן, אמהות שלובות נשארות מאחור. הסיבה לכך היא שהתפקיד המורכב שלהן מערער אותן, פוגע בביטחונן ולא מאפשר להן לשנות את התפיסה של הסביבה כלפיהן. האתגרים הפנימיים, גוררים אותן למצבים רגשיים קיצוניים ("אני מרגישה משוגעת") וגורמים להן להיאחז בפרקטיקות של אנרגיה גברית כגון: הסתגרות בתוך עצמן, קושי לבקש עזרה, תוקפנות, חשיבה צרה וכדומה. אימהות שלובות, עדיין מרגישות צורך להתנצל, להצטדק, להתבייש ולהתחבא. הן מפחדות להיפתח ומפחדות לעשות שינויים בחייהן. הפחד והבושה, פוגעים באנרגיה הנשית שלהן. הן חוששות מביקורת ומחכות כל הזמן לאישורים מבחוץ. אישור מהבעל, אישור מהילדים שלו, אישור  מהאקסית שלו. כך הן למעשה מקטינות את האנרגיה הנשית שלהן ופוגעות באושר שלהן.

מספיק עם זה ודי

 כמה פעולות שעשיתי אני, כדי לשנות את הסביבה שלי, כאשר הבנתי שאני פוגעת באושר ובטוב שלי. עבור כל אחת מהפעולות הללו השתמשתי בתכונות ופונקציות של אנרגיה נשית על מנת להיות שלמה מבפנים: 

• אני אף פעם לא מסתירה את העובדה שאני אמא שלובה. לא מפחדת לדבר על הבעיות שיש לי עם הילדות שלו ועם הגרושה שלו, בדיוק כמו שאני לא מפחדת לדבר על שאר בעיותיי כאישה

• אני לא מחכה לאישור של אף אחד כדי להגדיר את עצמי. כשבא לי אני אמא חורגת, כשבא לי אני שלובה, כשבא לי אני מיכלי. כשבא לי אני אישתו של אבא. ולא מעניין אותי מה אחרים חושבים על זה.

• אני לא מחכה שהאקסית של בעלי תתן לי הכרה על פועלי. אני גם כבר לא מחכה שבעלי ייתן לי הכרה וציונים. את הציונים שלי, רק אני נותנת לעצמי והם נבנים מהדיאלוג שלי עם הילדות שלו. כשאני לא בסדר, אני יודעת להתנצל ואני יודעת להשתפר.

• במפגשים חברתיים או משפחתיים מורחבים ובמקומות שאני מרגישה שיש עליי ביקורת/ שיפוטיות, אני תמיד דואגת להעביר מסר כללי לסובבים, שהכי קל לשפוט אדם כשאתה לא נמצא בנעליו. אנשים למדו לכבד אותי, לשאול לשלומי ולא רק ״לרחם״ או לרכל עליי.

• אחת לכמה זמן אני דואגת להזכיר לעצמי שאני כבר המון שנים מצליחה לעשות את אחד התפקידים הכי מורכבים שיש לאישה כיום ומגיע לי כל הקרדיט בעולם!

מיכל איסט אלון - יועצת למשפחות פרק ב', כותבת ומרצה

לאתר של מיכל

רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן