גן השבילים המתפצלים - מאת ניל"י גולדפיין

טרנספורמציה בשוק התעסוקה 

לפני מספר שבועות קיים עיתון כלכלי מוביל כנס בנושא: "ההון האנושי בראייה מאקרו כלכלית" (*) בו השתתפו שרים, מנכ"לים, אנשי אקדמיה ומובילים מקצועיים בתחום. כולם נתנו דעתם על השתנות שוק התעסוקה ועל מחסור כרוני שנוצר ב"טאלנט" - א.נשים מעולים ומתאימים שיודעים ללמוד, למחוק וללמוד מחדש, כי זה מה שעלינו לעשות בעולם המשוגע בו אנו חיים.

אחת המילים שהוזכרו תכופות הייתה המילה "מחוברות". מה לעשות? אנחנו כבר לא כל- כך מוכנים למות בעד ארצנו ובטח שבטח לא עבור החברה בה אנו עובדים, לעיתים תכופות מדי אך ורק מהכורח להתפרנס. 

מעבר לנאמנות היורדת למדינות וארגונים ונאמנות עולה לעצמינו, אנחנו חיים בעולם של הפרעה. עולם שזז כל הזמן, שיש בו אתגרים מסתחררים ומי שמתרגל לסחרחורת נחשף לעושר הטמון בתוכה- של הזדמנויות אינסופיות. 

בתי הבכורה הדס, נערה בת שש עשרה, היא יצור מחונן. בשנה שעברה היא למדה בתוכנית מצטיינים בפיזיקה, במסגרת פרויקט דוידסון במכון ויצמן והשנה בחרה להמיר את ההצטיינות הריאלית בשיעורים לאמנות חזותית, והיא עפה על זה. אנחנו כבר לא חיים בעידן ה"או" "או", אלא בעידן הבחירה. 

בכנס שהוזכר בראשית דברי שיתפה מנהלת בכירה מארגון מוביל כי הפתרון למחוברות בארגון בו היא חיה, עובדת ונושמת, כבר מעל לשני עשורים, מטפלים בבעיית המחוברות בעזרת שיח ה"גם" ו"גם", במקום בשיח ה"או" "או". הארגון, במקום לבקש מפיזיקאים להישאר פיזיקאים ומאנשי אמנות להישאר אמנים, מציע למועסקיו המובחרים לעשות הסבה מקצועית (ממומנת) ולעבור לתפקיד אחר בתוך הארגון. אם, כפי שגורסת הסטטיסטיקה, כל אחת ואחד מאיתנו ישנה קריירה במחזור חיים אחד 5-7 פעמים אז למה שלא תעשו את זה אצלנו?! 

גישת ה"גם" ו"גם" 

בארגונים רבים הולכת ומתפתחת התפישה על פיה ניתן להעסיק גם במשרות בכירות, א.נשים בחלקיות משרה, מה שעד לפני כעשור בלבד בגדר טאבו. ומדוע? כי הולכת ומחלחלת ההבנה בשוק התעסוקה שעשיית אותו הדבר, במשרה מלאה, לאורך שנים, שוחקת, וכי העסקת מוחות טובים ויצירתיים בחלקיות משרה מאפשרת להם "למקבל עיסוקים" ולשהות זמן רב יותר בכל תחנה ותחנה בחיים. כך הורים לילדים צעירים יכולים להיות במקביל לקריירה- הורים (כן, כן, גם גברים!), מנהלת כספים יכולה, במקביל לעיסוק בניירת ובמספרים, לשיר אופרה או לצרוף תכשיטים, איש שוק הון יכול לעסוק בספורט אתגרי ומנהלת מוקד שירות יכולה להוציא טיולים ליוון כמורת דרך. הכול דוגמאות אמיתיות. 

בעולם הכלכלי של היום אין ממש מנהלים. טוב, נו, תמיד יש, אולם הם מתקשים בפיקוח וניהול של הכאוס הקיים וכמעט בכל מקום מחפשים א.נשים טובים, ומוכנים להתפשר אתם על היקפי משרה, משרות מקבילות, שעות יציאה, מספר ימי חופש ועבודה היברידית.

הקשבה לפעימות הלב 

זוהי בדיוק הנקודה בזמן בה מומלץ לכולנו לחפש את "הדבר הבא"- ראשית בפנים, בתוכנו.  

מה תמיד רצינו לעשות? היכן בוערת התשוקה שלנו? מה יניע אותנו לקום בבוקר ומהו מכלול העיסוקים שייתן לנו את היקף התקציב  הנדרש לרמת החיים בה נרצה לחיות. כיום עשויות להיות תשובות שונות לשאלות השונות ולא כולן צריכות להתכנס למקום עבודה אחד. אפשר לעבוד במקביל בכמה. 

אז ת'כלס, מה עלינו לעשות? 

ראשית לשאול את עצמנו (ולקחת את הזמן/ החברה/ היועץ, על מנת לענות): "איפה יושבים הכישורים שלי"? "היכן יושבים בסיסי המוטיבציה"? "האם יש לי את ההכשרה ו/או הקשרים לעסוק בתחום זה"? "האם לשם הליכה אחרי הלב אצטרך לעזוב מקום עבודה מסודר, או שניתן לקמבן"? התשובות שיתקבלו עשויות להפתיע את השואל ואת האקו סיסטם בו הוא, או היא, חיים..... 

לאמא שלי, עליה השלום, היו תמיד ציטוטים חכמים מפי זקנות השבט. אחד מהם היה : "כשהחתול איננו, העכברים חוגגים". בנמשל של היום שוק העבודה נמצא ב ב.ל.ב.ו.ל מוחלט ואולי זה הזמן שלנו, "העכברים", לנצל את התנאים שהשתנו ול.ל.ב.ל.ב- משמע ללכת אחרי הלב! 

(*) פינת טלוויזיה של כותבת המאמר בנושא מיקבול קריירות https://www.youtube.com/watch?v=w53VsNyk4-A 

(*) נובמבר 2021, כנס משאבי אנוש של דה מרקר על מגמות מאקרו כלכליות בשוק העבודה: https://www.themarker.com/labels/INTERACTIVE-1.10262864


שלכן
ניל"י גולדפיין, משנה מנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG ,
מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה