סודות קטנים הופכים לשקרים גדולים -סיפורו של אייל טרסר
סודות קטנים הופכים לשקרים גדולים -סיפורו של אייל טרסר
1 דקות קריאה
אייל טרסר, אב לדור ועדן, אדריכל ומעצב פנים מוביל, מספר איך משלב היום בקריירה גם את התואר דוקטורט ב"אדריכלות של הנפש".
מספר איך השלדים שהוציא מהארון וההשלמה איתם שיחררו אותו לחופשי, על התהליך האישי שלו יחד עם המון שאלות זהות שעיצבו והביאו אותו להבנה מי הוא באמת, ואיך כל אלו תרמו לקריירה שלו.
*אייל, דיברת על סוד שליווה אותך במשך שנים, למה לא שחררת אותו לאוויר העולם?
נולדתי וגדלתי בגבעתיים , הוריי שניהם ניצולי שואה עם סיפורי זוועה מהילדות, לא גדלתי תחת עננת שואה בבית, אבל גדלתי על האמונה שיש סודות שצריך לקחת לקבר! את יודעת, ללכת לטיפול פסיכולוגי בתקופה ההיא, זו לא הייתה אופציה. זו הייתה בושה. לא היה לי איש סוד, שיכולתי לחלוק איתו את תחושת המועקה הגדולה שלי, דאגתי להסתיר מכולם את הסוד שלי עמוק עמוק בתוך תוכי. במשך שנים רבות פחדתי מאוד שמישהו ידע את האמת עליי, שיגלה את הסוד שלי! פחדתי ממה יקרה אם הוריי יגלו, איך יגיבו החברים לסוד הזה, ובעיקר מה יגידו? בכל פעם שעלה בדעתי לדבר עם אמא שלי על הסוד, נזכרתי בכמה משפטי המחץ שלה שגדלתי עליהם "יש דברים שעדיף לא לדבר עליהם", "מה יגידו כולם?", "מה שלא יודעים לא כואב". בואי, סוד זה משהו כבד שאנחנו לא מודעים לנזק שהוא גורם לנו. ואספר לך ממקור ראשון שהוא גורם נזקים! מעבר לנזקים שהסודות עושים, את הופכת לבן אדם שקרן.
*על מה השליכה שמירת הסוד הזה?
ההסתרה הופכת אותך לאדם חרדתי וגרוע מזה ,היא הופכת אותך לשקרן. אתה הופך לשקרן כדי להסתיר ולכסות את הסוד, אתה לא באמת רוצה להיות כזה, ולפעמים כבר לא זוכר בדיוק את השקר שסיפרת וזה הופך להיות שקר על שקר. כתוצאה מזה, כל כך הרבה סביבך כבר יודעים דברים ושותקים, נותנים לך את ההרגשה ולפעמים את הכבוד שבשתיקה! יש משפט שאני משתמש בו וזו ההרגשה כשמסתובבים עם סוד בתוך הנשמה... חוץ מאונס אף אחד לא יכול לעשות לי מה שאני לא מוכן שיעשו לי!
*טרסר, לא הגיע הזמן שתספר לי מה היו הסודות?
היה לי רומן "מפתיע" עם המפקד שלי בצבא, זאת הייתה אהבה ענקית. רומן סודי של שני "סטרייטים" שנמשך שלוש שנים (על רומן בין סטרייטים אני כותב ספר). הרומן שלנו התנהל בהסתר, אף אחד לא ידע עליו, הכל היה מתחת לרדאר של כולם במקצוענות למופת. תאמיני לי היה מגיע לי פרס על השחקן הטוב ביותר. עד ששאלנו את עצמנו לאן ממשיכים מכאן ? אנחנו שני "סטרייטים" שחייבים לחזור למסלול, סטרייטים שההסתרה מנהלת אותם! אני חזרתי למרכז להתחיל את החיים, והוא חזר למושב שממנו הגיע. הסתרה הייתה שם המשחק באותה תקופה ותוסיפי לזה הדחקה. ובהדחקה אתה מאמין לשקרים של עצמך. סיימתי את הצבא חזרתי לעיר הגדולה תל אביב.
*ומאותו הרגע חזרת ל"מוטב"? גם אחרי שכבר הבנת את הנטייה המינית שלך?
עכשיו ההצגה התחילה, יצאתי עם בנות הכי שוות שיש, הראיתי לכולם שאני נורמלי "גבר גבר". אבל המפקד שלי ואני, לא הצלחנו להתאפק ובכל הזדמנות שהייתה היינו נפגשים לעוד טיפה מהרומן האסור. כלפי חוץ אי אפשר היה לנחש מה קורה שם עמוק בפנים. לאחר מכן, הגשמתי חלום וגם חשבתי שזאת דרך טובה לברוח למקום רחוק, אולי גם ציפיתי שזה יהיה רחוק מעצמי, נסעתי ללמוד במילאנו אופנה ואומנות. עכשיו תדמייני לעצמך אותי, באחת הערים עם הגברים החתיכים ביותר עולם, ומה קורה לי? הם היו עבורי כמו נרות חנוכה- לראותם בלבד! השנים באיטליה היו תסכול מבחינתי. הייתי מוקף בישראלים שלמדו שם, האופציה להיות מי שאני לא הייתה קיימת מבחינתי. הפחד מפני מה יגידו אם יגלו את הסוד שלי!? היה חזק ממני! למרות שחייתי רחוק מהמשפחה, במדינה זרה, לכאורה, הייתי אמור להרגיש פרפר חופשי, אבל מתתי מפחד! לחיים של אדם שומר סוד יש השלכות קשות- חרדות, בדידות ודיכאון! היו ימים שרציתי "לכבות את האור" ולא להיות יותר. אם היית רואה אותי שם אפשר היה לחשוב שאני בשיא שלי, מסיבות, אירועים, דוגמניות מהארץ ומחו"ל, דוגמן הבית של חברה גדולה, בקיצור "לא כל הנוצץ זהב". עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד בחברת אופנה מאוד מפורסמת. הייתה תחושת סיפוק, הצלחה, הגשמה ובעיקר תחושת גאווה גדולה, אבל בפנים הייתי מתוסכל, לא הייתי מאושר, לא הייתי אני, הייתי על סף שבירה. הרגשתי שיש לי הכל ושאין לי כלום. היום ברור לי לגמרי שהאנרגיה שהשקעתי בהסתרה שלי פגעה בי נפשית! כמה אנרגיה אנחנו משקיעים בהסתרה ובהכחשה. יכולתי להיות האיש הכי מצחיק בחדר, מלא צחוק ובדיחות, אבל בפנים הייתי מסתובב עם תחושת עצב. כלפי חוץ שידרתי “עסקים כרגיל", מתחת לפני השטח כעסתי על עצמי ועל כל העולם ואשתו.
"סוד" זו פצצת זמן מתקתקת!
היה שלב שהרגשתי שעוד רגע המטען שלי מתפוצץ, אחרי תקופה של כמה שנים במילאנו נסעתי להונג קונג והתאהבתי בה ממבט ראשון! (מה הפלא?!) בעצם, תהליך היציאה הרשמי והאמיתי מהארון קרה בהונג קונג. מעבר ליופי והעוצמה של המקום המדהים הזה, קרה שם משהו נפלא, קוראים לזה בעברית "שחרור". בפעם הראשונה בחיים הרשיתי לעצמי להרגיש מה זה להיות אני, הייתי ישראלי בין זרים, הרגשתי מוגן ולא בשטח מופקר כמו במילאנו. מהר מאוד מצאתי את עצמי במועדון גייז וסוף סוף הרגשתי שאני לא דפוק, שאני לא לבד בעולם, שיש עוד מלא גברים כמוני. בפעם הראשונה הרגשתי שחרור, הקלה, קיבלתי תחושת שייכות, פרחתי בהונג קונג. הפחד והעצב התחלפו בתחושת הקלה. החופש הרגשי המנטלי ופיזי הורגש בכל נים ואיבר בגוף שלי. אני לא יודע אם את מבינה על מה אני מדבר, לא יודע כמה חוו את הסיטואציה המורכבת הזו. כמה קשה לשמור סוד! כמה קשה לחיות עם סוד! כמה קשה לנעול סוד, עמוק בתוך הנפש!
לשמור סוד זו מעמסה גדולה מדי. עול כבד והכל בעצם קורה בגלל ההתמודדות עם "מה יגידו?!" תביני- סוד שמור מרגיש כמו עצם תקועה בגרון, כמו גוש המשווע לצאת ולהשתחרר החוצה, כי הנשמה כבר לא מסוגלת לשמור אותו. ובואי, סוד זה ממש לא רק הסתרת הזהות המינית, יש מלא סודות גדולים וקטנים שאנשים מסתובבים איתם ויש להם את הפחד להוציא אותם בשל "המחיר כבד!"
ואני שואל אותך, תעני לי בכנות- מה עדיף? להתמודד עם ההשלכות של הגילוי או למות עם סוד?
*אני סקרנית לדעת מה קרה בהמשך בהונג קונג?
לאחר כמה שנים בהונג קונג, מיציתי את החוויה. הגעתי לגיל והחלטתי שאני בשל להיכנס לתהליך של הורות. היה לי ברור שלי יהיו ילדים, ושאני רוצה לגדל אותם בארץ. תהליך החזרה לארץ היה מלווה בהתמודדות לא פשוטה מבחינתי. אני חוזר לארץ בלי תחפושות ומסיכות, החלטתי שאני חוזר לישראל אותנטי, לא מסתתר מאחורי זהות בדויה ולא ברורה. בתאוריה זה היה מקסים, זה לא היה פשוט עבורי כמו שחשבתי ואפשר להגיד שבהתחלה נכנסתי חזרה לארון, אבל הפעם השארתי דלת פתוחה. שמתי לעצמי "דד ליין" עד גיל 35 חייב להיות אבא. בשידוך הכרתי את אם ילדיי הקמנו משפחה לתפארת בהורות משותפת, אני קורא לזה "משפחה מודרנית"
*וכל הזמן הזה המשפחה שלך לא יודעת כלום שאתה בעניין גברים ?
רק בגיל בוגר עם שני ילדים כשהייתי מוכן נפשית, לקחתי את אמא שלי לארוחת בוקר לספר לה שהבן שלה הומו. התגובה שלה כשאמרה לי "ידעתי" לא הפתיעה אותי אבל מאוד אכזבה אותי איפה היית כל השנים שהייתי צריך אותך??? אמא שלי העדיפה להתכחש ולא לדעת כי ה"מה יגידו", היה חזק ממנה ☹ ואין לי ספק שאימי ז"ל אהבה אותי בטרוף!
*אתה מרגיש שזה עדין קיים עם כל הקידמה בעניין?
לגמרי כן! עד היום אני נתקל בכל כך הרבה הורים שרואים בזה בושה גדולה, מעדיפים שהילד שהם יצרו יהיה "נורמלי", אבל לא רוצים להפנים, שהוא לא זה שבחר להגיע לכאן הומו, אין תור כשנולדים ושואלים אותך מה תרצה להיות!? אין אפשרות בחירה!!! מעדיפים שיסבול ורק שהם לא יצטרכו להתמודד עם הבושה של הסביבה. זה יכול לקרות בתחומים שונים שהבושה מנהלת אותנו.
מגיעים אליי הרבה בחורים עם הדילמה אם ואיך לצאת מהארון. בעקבותיהם לפעמים מגיעים גם ההורים, כשילד או ילדה מחליטים לצאת מהארון הם מכניסים הרבה פעמים את ההורים לארון, ולזה נדרשת עבודה והרבה הבנה ואמפטיה.
*אתה מוצא את עצמך מורה דרך בעניין ?
לגמרי, דוגמא קטנה, לפני שבועיים הייתי בחתונה של בת של חברה שלי שהתחתנה עם בת הזוג שלה. תהליך הקבלה של ההורים היה לא פשוט, ליוויתי אותם ותמכתי בהם במשך כמה שנים, התרגשתי עד דמעות כשבחופה היא ציינה שבלעדיי היא לא הייתה עומדת שם.
לאחרונה לאחר שפנו אליי השתתפתי בתוכנית "בואו לאכול איתי", אחד הדברים החשובים שבאתי איתם זה האג'נדה והסטיגמות שיש על ההומואים ובלי לדעת קיבלתי אל השולחן שלי הומופוב שבלי להתכוון הוציא את עצמו "מהארון". אני נתקל באנשים מבולבלים, מפוחדים, אנשים נשואים, בעלי משפחה, למראית עין הכל מושלם. בית מדוגם אישה שלושה ילדים וכלב. אבל בשעות הקטנות של הלילה, הם מפנטזים על סקס מזדמן ולפעמים על רומן מתמשך. וכמובן שכל זה קורה כשהצד השני לא יודע כלום, העיקר שהכל יראה בסדר.
*אז אני מבינה שאתה גם בשלן ?
ככה אומרים, אני אוהב לארח ונהנה שנהנים מהבישולים שלי.
*מה המסר שהיית רוצה להעביר מהראיון?
תהיו אתן עצמכן! בלי הסתרות, בלי פחדים ממה יגידו, תהיו אותנטיות. תסתכלו במראה כל בוקר ותגידו "לי מגיע הטוב ביותר"! ותאמינו בזה ובעצמכן! והנפש, טפלו בה, פנקו אותה, היא כל כך זקוקה לזה. ותזכרו : זאת לא החזרה הגנרלית עכשיו, תחיו!!!
