מה את רוצה לדעת על העתיד שלך? - מאת איילה פלדמן פיסטינר
לאחרונה טיילתי בצ'כיה, בשמורת טבע עם סלעים ענקיים שניצבים לגובה עצום ונראה כאילו עומדים על הקצה המחודד שלהם.
מודה שבהתחלה עברתי בחשש שלא יקרסו עליי.
במצבים האלו אנחנו מבינים כמה כוח יש לדברים כאלו עלינו, כמה אנחנו לא יכולים לשלוט בכל מצב, וכמה כוח יש למחשבות שנוצרו מהסיטואציה.
הרי מה יקרה אם אעבור שם בלי המחשבה האם הסלע הענק הזה יכול לקרוס פתאום?
בתכל'ס, אני אלך שם בדיוק את אותה הדרך, אבל אהנה ממנה יותר.
בדיוק כמו עם כל דבר שאנחנו רוצות בחיים, הפחד מהלא נודע הוא גדול, ויש לו כוח שמשפיע עלינו, והשאלה הגדולה היא כמה כוח אנחנו נותנות לזה.
תאמינו לי, אם היתה לי התגלות אלוהית/ מגדת עתידות בתחילת המסלול שמבטיחה לי שהמסלול יעבור בשלום, הייתי יכולה ללכת שם בשלווה עם ציוץ ציפורים אגדתיות סביבי.
אבל במציאות זו אני חיה, ואין דברים כאלו שיגידו לי מה הולך לקרות גם לא בעוד שניה, לכן אני תמיד אצעד בחוסר וודאות.
למדתי להבין שזה ממש לא רע ואפילו טוב, כי חוסר וודאות משמע, מלא מלא הזדמנויות שאפילו אני לא מעלה על דעתי.
בשום מסלול חיים לא אמצא את הביטחון שכל דבר יתממש בדיוק כפי שאני רוצה. הלוואי והיו אומרים לי מראש על הרבה דברים שיקרו, הייתי יכולה לבוא יותר מוכנה אליהם, להחליט אם כן או לא להתחיל אותם.
אבל לא היתה ולא תהיה מגדת עתידות ולכן נצטרך להסתדר בלי הפונקציה הזו :)
מה שמזכיר לי עד כמה אנחנו קטנות מול המציאות הענקית, עד כמה אנחנו לא יודעות מה יקרה ואיך יקרה. קטנות לא בהקשר ליכולות והכישורים שלנו
אלא אנחנו מול יקום אינסופי שלפעמים מחליט עבורנו ועם זה אנחנו צריכות להתמודד.
כאן נמדדת מידת הענווה שלנו בחיים, לדעת שלא הכל נשלט, אנחנו לא יודעות הכל (למרות הפתגם הפולני הידוע, שנשים יודעות הכל), מה שנקרא 'נסתרות דרכי האל'. (גם ל'לא מאמינות', נסתרות דרכי היקום, תופס כאן)
אז נותר לנו בעיקר לצעוד באופטימיות אל עבר המטרות החדשות, להיות אחראיות למעשינו ולמחשבותינו.
ומכיוון שאנחנו נמצאות בתקופה של הוצאה לפועל של המשאלות שלנו לשנה החדשה, זה הזמן להוציא את המחשבות השליליות מהמשוואה ולדאוג לכך שאתן יוצאות לדרך סומכות על החיים ובעיקר על עצמכן, מצויידות במידה של ענווה.
להתחיל את הצעידה בדרך בלי התחשבנויות של יצליח או לא, בלי מה יגידו, בלי הביקורת העצמית על מה שהיה עד עכשיו, בלי הידיעה מה טוב ומה פחות טוב (הרי אי אפשר לקבוע מראש כלום).
אלו לא עוזרים ויותר מזה, הם מזיקים, עד כדי שלפעמים אפילו מונעים את ההתקדמות, מונעים את מיצוי הפוטנציאל שבחוויה.
הפחדים אמנם לא ייעלמו כליל, אבל לא יצליחו להשתלט על החיים.
איך עושים את זה?
*הדבר החשוב ביותר הוא לזהות את זה כשזה קורה. לזהות את המחשבה שגורמת לסטייה מהדרך. צריך לשים לב כי לפעמים היא ערמומית והיא לא נראית די כמו מחשבה שלילית, אלא כמו תירוץ טוב להימנע/לדחות/להכשיל את עצמי בו.
*לטפל בה, להבין ממה בדיוק אני מפחדת? למה אני נמנעת? למה אני דוחקת את הדבר הזה? מה יקרה אם זה יתממש? מה הסיכוי שיתממש איזשהו פחד?
*שאלי את עצמך, איך את פועלת/מתנהגת/נראית בלי המחשבה הזו? ממש לתאר את הסיטואציה הזו ולאמן את עצמך לפעול על פיה. לשאול את עצמך מה יכול לעזור לך ליישם את זה? זה יכול להיות שתקחי על עצמך תפקיד מסויים, אחריות מסויימת, שתפעלי בצורה שונה ממה שעשית עד כה.
שורה תחתונה, תעשי, בלי להתחיל לדסקס שעות על גבי ימים, אם זו הדרך או לא, תעשי בלי הביקורת העצמית, תעשי בלי תירוצים מוצדקים או שלא מוצדקים.
תעשי את המקסימום שלך ותהיי קלילה עם התוצאה.
שגרה שמחה לכולן
איילה
הפייסבוק הפרטי של איילה (ניתן רק לעקוב)
לדף הקהילה בפייסבוק
רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן
רוצה לתפוס את מקומך בגיליון אינפיניטי הבא?
לחיצה כאן ליצירת קשר
הערות