מה השנה החדשה מצפה מאיתנו? - מאת רוני לוגסי
זה זמן מעבר מישן לחדש, מתיקון לעדכון/
כמה נפלא לגלות ,שבזמן כתיבת הטור האישי הזה, הטיימינג מופלא ומושלם למעבר לשנה החדשה.
השנה שכולנו מצפים ממנה להרבה.
שנת התיקון. שנת העדכון. שנת החידוש.
שנה שהגיעה כדי להדגיש את הזהירות שעלינו לנקוט בעקבות הפירוד שנוצר בין המציאות החומרית לבין הנשמה שלנו- מה שלרוב מתבטא באיזשהו קושי או מחלה שפשוט דורשים מאתנו את האיחוד.
בשנתיים האחרונות שמתי לב, שכדי לברוא תנועה של השראה אל תוך מרחב המציאות האישי שלי,
אני צריכה לדעת לחבר נקודות עתידיות של מי שאני הולכת להיות בנקודות ההווה, וזה אתגר מאתגר במיוחד...
כי השנה הזו היא אכן שנת התיקון והאיחוד, רק שבמקום שנצפה כולנו מהשנה שתהיה "טובה",
אנחנו צריכים להבין שזה מה שהיא מצפה מאתנו.
להיות טובים וליצור שנה טובה, זה התפקיד שלנו.
הדרך ליצור את הטוב הזה, את האיחוד,
היא למצוא בתוכנו את תנועת השיבוש שיוצרת את אותו פער/פירוד פנימי, וליצור את האיחוד.
קודם עם עצמנו ואחר כך במעגלים הרחבים יותר, ואז כחברה.
איך עושים את זה?
נגיע לזה כבר בפסקאות הבאות, בואו איתי...
זמן החגים והחופשה שבאה יחד איתם אפשר לי לנהל בתוכי את אותן נקודות עתידיות לתמונה השלמה של חיי וגיליתי לא מעט תובנות שיעזרו לי לייצר "שנה טובה" עבורי ועבור הסובבים אותי.
אחד הגילויים היה בזמן ראש השנה ,בעקבות אירוע אישי הבנתי, שברגע שהרצון של החומר מתנתק מהצורך של הנשמה, זו תחילתה של עבדות.
זה הזמן שנוצר אותו פירוד פנימי בתוכנו, דברים מתחילים להשתבש ומופיעים על פני השטח כאירוע מטלטל, שפשוט מכריח אותנו לעשות בדק בית פנימי. ️
אז מה זה אומר בעצם, ביומיום שלנו?
זה אומר להבין איפה יש פער בין המהות שלנו, בין מה שנועדנו לעשות ושהלב שלנו תמיד רצה, לבין איך שהחיים שלנו נראים בפועל.
זה הסימן החזק ביותר לזהות את הפער/הפירוד הפנימי.
באחד מימי חול המועד קיימתי מפגש ייעוץ עם מנכ"לית חברה, גילינו שבמשך שנים בוער בה רעיון למיזם מהפכני. אבל כל חייה היא פעלה לפי מערכת חוקים ברורה, שמסתבר שבכלל לא הייתה שלה.
מערכת חוקים שאומרת שצריך למצוא עבודה יציבה מגיל צעיר, לדבוק בה וליצור וותק.
אז בזמן שהיא 'ממנכלת' על סוג של אוטומט, בתוכה רוחשת תנועה של רעיון והגשמה,
שהיא מנסה להשתיק כבר שנים. וכך נוצר בתוכה פער בין המציאות הפיסית, החומר, לבין רצון הנשמה לממש את הייעוד ואת המתנה שלה לעולם.
לפעמים "החיים קורים" ואנחנו לא לגמרי ערים לכל תנועות הנפש שמתחוללות בתוכנו.
אז אני רוצה לכוון את כולנו (גם את עצמי) לקחת את זה כסמן אישי, לזהות בתוכנו את תנועת החומר ואת תנועת הנשמה ולוודא שהן מסונכרנות במחול הרמוני מופלא...(רקדנית תמיד נשארת רקדנית..)
ואם הן לא, והן קצת דורכות אחת לשנייה על האצבעות תוך כדי ריקוד, אז זה הזמן למצוא את התנועה הבאה, כדי לשנות את זה.
כדי להביא לריקוד את האיחוד הפנימי.
אחרי החגים זה זמן והזדמנות לברוא מציאות חדשה.
לפני עליית הרקדן לבמה יש חזרות.
אותה כוריאוגרפיה, אותן התנועות, שוב ושוב, חוזרות ונשנות. ומשנות. וחשבתי על זה הרבה בימים האחרונים. על אותה חזרתיות של אותו הריקוד, שבכל פעם מגלה רבדים חדשים בתנועה, בגוף. בנשימה, בנשמה.
אני מרגישה שחזרתיות היא הזדמנות מדהימה להתחיל מבראשית.
במיוחד עכשיו, בימים האלה. בתקופה הזאת.
סיפור הבריאה שפוגש כל אחת בכל פעם במקומות החדשים של נקודת הזמן שהיא נמצאת בה.
במיוחד השנה, כל תקופת החגים הרגשתי כמו בחזרות לחידוש האמיתי- זה שקורה דווקא אחרי החגים.
ועכשיו זה הרגע. עכשיו היא כאן. הבראשית שלי- אתכן, אתנו.
אנחנו מתחילות את מחול "אחרי החגים" עם אימפקט חדש של תנועה, של חיבור לזוגיות, משפחה, קריירה וחיבור חדש ליכולת התמודדות, כוח יצירה ונתינה, דרך עשייה והגשמה של אותם זרעים שזרענו.
מזמינה אתכן לספר לי ולשתף כאן בתגובות, מה ה-בראשית שלכן לזמן הקרוב?
מה הדבר הזה, בימים האלה, שאתן הולכות לעשות שוב אבל קצת או הרבה אחרת... ומחדש?
שיהיה לכולנו ,אחרי חגים שמחים
רוני.
צילום: אור דנון
להתחברות לרוני לוגסי ברשתות החברתיות לחצי כאן
רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן
הערות