הסערה של חייה הוכיחה את חוזק העוגן שלה - סיפורה של שרית קליימן

בשיחת הטלפון שבה הרופאה אמרה לשרית, שאין עוד מה לעשות עם מחלת הטרשת הנפוצה של בעלה אריה,
שהוא מקבל את הטיפול הטוב ביותר,
הוסיפה שאצלו המחלה אגרסיבית במיוחד ועם זה צריך להתמודד.
באותו הרגע, ניצתה בה אש פנימית שלא נתנה לה להרפות עד שגייסה מיליון דולר עבור מחקר שאולי יציל את אריה.
לא היה לה כל ניסיון בגיוס כספים או בניהול אופרציה מהסוג הזה, היו המון אתגרים בדרך, אבל לוותר, זו לא היתה אופציה.  

*שרית, בעצם חייתם חיים נורמטיביים עד שביום בהיר אחד חוויתם טוויסט בעלילה, ספרי לנו קצת עליכם.

אני שרית קליימן, בת 45, נשואה לאריה
(ביחד מגיל 17, שנינו דרומיים והכרנו במועדון הריקודים של "הפורום"),
אמא לשחר, בת 16 ורני בן 10.5.
אפשר להגדיר אותי כמפיקת על, שחקנית נשמה, אישה של אנשים, יזמית חברתית, מצליחה להניע הרים ורצה את החיים למרחקים ארוכים.
לפני כ-10 שנים אריה, בעלי, אובחן כחולה בטרשת נפוצה.
לאחר חמש שנים שבהן מצבו הפיזי הידרדר בצורה משמעותית ולא קיבלנו תשובות שסיפקו אותנו מצוות הרופאים שטיפל בו, החלטנו, באופן עצמאי, לצאת לחקור בעולם האם יש פתרון טוב יותר עבורו.
הגענו למרכז טרשת בפריז, וגילינו שבבית החולים הדסה בירושלים, מתגבשת קבוצה לניסוי בתאי גזע דרך עמוד השדרה, הניסוי המתקדם שהיה בזמנו בעולם.
אריה שלי התאים לפרופיל הנסיינים והתחיל להתמיין לניסוי, אבל אותי הטריד כל הזמן איך זה שהיינו צריכים לחפש בכל העולם פתרונות לאריה ואיך יכול להיות שכאן לא מספרים לנו מה קורה וחשוב לא פחות - איך מנגישים את המידע הזה לאנשים נוספים ואיך מכניסים אנשים נוספים לניסוי.
בדרך לא דרך החלטתי יום אחד לנסוע להדסה בלי תיאום מראש ולדפוק על הדלתות הרלוונטיות, למזלי הגעתי לפרופסור קרוסיס, שניהל את הניסוי בבית החולים הדסה ושאלתי אותו מה צריך לעשות בכדי להכניס נסיינים נוספים לניסוי.
הוא אמר שהתקציב ל-20 נסיינים נוספים הוא מיליון דולר. בהחלטה של שניה, בלי לחשוב לעומק לתוך מה אני מתחייבת, אמרתי לו, ״אז אני אגייס לכם מיליון דולר! ⁃ ״את יודעת לגייס מיליון דולר?״ הוא שאל ⁃ ״לא״, עניתי. ״אבל זה לא נראה לי כזה מורכב״, הוספתי בספק תמימות, ספק חוצפה. ומהשיחה הזו, יצאתי למסע גיוס מיליון דולר. לא היה לי שום רקע או ניסיון בגיוס כספים, אבל לגייס אומץ ידעתי.
ובעיקר, הייתה לי תשוקה ואמונה אדירה שאני אצליח והמטרה מאוד ברורה, לעשות טוב לאנשים אחרים, לא רק לאריה שלי. 

רתמתי את מיטב המוחות בתחום, הפעלתי את כל קשריי, והשקנו קמפיין לגיוס הכסף וקראנו לו ״העוגן שלי".
ייצרנו צמידי חוט עם עוגן שנמכרו ב-10 שקלים ב-450 נקודות מכירה. רתמנו 300 משפיענים שלקחו חלק בהסברה ובפרסום ועשרות חברות שקנו צמידים לעובדים שלהם.

*סיפרת שזו היתה דרך מורכבת, המון גורמים מעורבים וגם אתגרים, האם עברה לך המחשבה במהלך הדרך "אולי צריך להרפות"?

ממש לא.
מבחינתי יצאתי למסע להעמיד את הבעל שלי על הרגליים, להחזיר למשפחה שלנו דברים שאריה כבר לא הצליח לעשות, לאפות, לארח, לעמוד במטבח, להחזיר אלינו הביתה את ריח עוגות השמרים ועוגיות הקינמון שהיו אצלנו באוויר כל הזמן...
אני ראיתי תמונה של אריה עומד במטבח בסוף התהליך ולשם רציתי להגיע.

*היו משברים בדרך?

מלא!! לא קוראת לזה משברים אלא "סטיות מהדרך".
גיוס הכספים הזה קיבל מלא שינויים תוך כדי תנועה.
ניסינו משהו, זה לא היה מדוייק, ניסינו משהו אחר.
פנינו למישהו שרצינו מאוד שיעזור וייקח חלק והיה מאוד משמעותי מבחינתנו, הוא לא היה בעניין, אז זה קיבל כיוון אחר.
אסור להתאהב ברעיון בצורה שאי אפשר לסטות ממנו, תמיד להיות פתוחים לשינויים וסטיות מהדרך.
בסוף ה"משברים" הביאו את הדיוק שהיינו צריכים.

היו הרבה אנשים/גופים שאמרו שזה לא יצליח ולא רצו לקחת חלק, אבל זה לא היה רלוונטי מבחינתי.
לי הייתה מטרה וזמן מוגבל וממש לא "ראיתי אותם" בדרך. האמנתי מאוד בניסוי, האמנתי מאוד בתוצאות שלו ושעטתי לעבר המטרה.

*מה היו נקודות השיא? איפה הבנת שעלית על הגל?

קבוצת הודיס היו שותפים שלי למסע והם עיצבו וייצרו את הצמידים. בהתחלה הזמנו 30,000 יחידות, רק בכדי לבדוק אם בכלל תהיה לזה הענות.
סמדר שיר כתבה עלינו כתבת שער בידיעות ומיד אחרי הכתבה התחילו להגיע הזמנות לצמידים. לפני שהצמידים הגיעו לארץ כבר כולם נמכרו.
בנקודה הזאת הבנו שכנראה אנחנו עושים משהו מוצלח.

 *ואחרי הנקודה הזו היו עוד חששות שזה לא יצליח?

לא.
כי מבחינתי, כל סכום שהייתי מגייסת לניסוי, היה יותר מ-0 שקלים.
אז כל צמיד שמכרנו היה הצלחה מבחינתי.

אם היום מישהי יוצאת למסע מטורף שכזה, לאו דווקא בתחום הבריאותי, מה היית מייעצת לה?

1. לקחת שליטה על החיים- יש מלא תחומים שאנחנו פחות מבינים בהם (לדוגמא: רפואה/ביטוח...) ואנחנו מסתמכים על חוכמת המומחים. אם נראה לכם שהטיפול שאתם מקבלים, לא מדויק לכם, תעצרו, תבדקו אופציות אחרות ותתקדמו בדרך שנראית לכם, גם אם היא לא "השגרתית".
2. ללמוד טוב את "המוצר" שלך ואת השוק בו הוא נמצא- עשינו מחקר מעמיק בכל העולם, בכדי לגלות שבהדסה, בזמנו, היה הניסוי המתקדם בעולם. התעמקתי בפרטי פרטים ואחרי שידעתי שאני מקדמת את הכי טוב שיש, יצאתי לדרך.
3. לבקש ולדייק עזרה- תמיד תמיד יהיה מי שישמח לעזור.
4. לא להתבייש! מקסימום יגידו כן.
5. לסמוך, להאמין בעצמכם ולא לפחד!!
מקסימום זה יצליח 😊

לפייסבוק של שרית קליימן לחצו כאן

האם הטיפול הניסיוני הצליח בסופו של דבר?
איך השפיע הסיפור על חיי הקריירה וכיצד עשתה שינוי כל כך משמעותי?
נגלה בגליונות הבאים של אינפיניטי

רוצה להיות הראשונה לקבל את המגזין והכתבות שבו?
הצטרפי לקבוצת וואטסאפ שקטה בהקלקה כאן